תזונה נוגדת עייפות בראי הרפואה הסינית 

הרפואה הסינית היא גוף עתיק יומין של ידע, המארגן בתוכו דרכים לחיים מאוזנים ובריאים יותר. היא כוללת שיטות ריפוי עליהן אמונים המטפלים ברפואה הסינית (כגון אקופונקטורה, ריפוי במגע, תרכובות של צמחי מרפא וכו') ושיטות עממיות ואישיות בהן יכול האדם להשתמש על מנת לרפא את עצמו. כמה דוגמאות הן: הקפדה על כללי בסיסים לחיים בריאים

•  תרגילי תנועה ונשימה כגון צ'י קונג וטאי צ'י
•  מדיטציה ודמיון מודרך
•  שימוש בצמחי תבלין
•  הימנעות מחומרים מזיקים וצריכת תזונה הולמת.

כאשר מתעורר סימפטום כלשהו ביכולתנו לעשות ארבעה דברים:

•  להתעלם ממנו
•  לחפש לו פיתרון בזק
•  לטפל בעצמנו על ידי שינוי אורחות חיינו
•  או לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

הכול בהתאם לאופיינו, לחומרת הסימפטום ולמודעות שלנו לדרכי ריפוי שונות.

במאמר זה נסקור סימפטום מוכר ונפוץ במיוחד והוא העייפות. רבים מאתנו חשים עייפות מסוג כזה או אחר, ולמרות שאיני סוקר כאן את תסמונת התשישות הכרונית המוגדרת כמחלה בפני עצמה, אני כן יכול לדבר על עייפות כרונית כלומר על דפוס מתמשך, חוזר ונשנה, של עייפות בדרגות חומרה שונות.

עייפות מתמשכת יכולה להצביע על בעיות בריאותיות שונות כגון אנמיה, עישון (המוריד את ריכוז החמצן בדם), דיכאון, דום נשימה בשינה, הפרעות הורמונאליות, מחלה ויראלית (כמו מחלת הנשיקה), קנדידה ועוד. היא יכולה אפילו להצביע על מצבים חמורים ממש כמו מחלות לב וכלי דם, ואפילו סרטן. מסיבה זו יש מקום לגשת לרופא ולהיבדק. מצד שני, בחלק הארי של המקרים הרופא יבדוק ויאמר לנו שאנחנו בריאים כמו שור. אז מה עושים עכשיו?

הרפואה המודרנית, כך נראה, נוטה לפעול באופן שמרחיק אותנו מעצמנו. אנחנו (ולפעמים גם הרופאים שלנו)

הפסקנו לרחוש כבוד למסרים שעולים מגופנו.

מבחינתנו מה שקובע הוא ערך שציינה מכונה או בדיקה כלשהי. אם הרופא גילה משהו אז קדימה, שייתן לנו איזו תרופה. ואם לא – אז אנחנו בעצם בריאים. זו גישה מאוד בעייתית, שמובילה להתעלמות מסימני המצוקה של הגוף, ואפילו לסוג של כעס או אשמה עצמית ולתחושה שאנחנו בטח סתם מפונקים או עצלנים.

הרפואה הסינית טוענת שעצם תחושת העייפות

די בה כדי לציין דיסהרמוניה.

בריאות מוגדרת בין היתר כחוויה סובייקטיבית של רווחה גופנית ונפשית. עייפות היא תחושה לא הכי נעימה והמבין יבין.

זהו מסר טבעי שגופנו משדר כשהוא חש שמאגריו התרוקנו. כמו אייקון הסוללה המהבהב בטלפונים הסלולאריים, הוא מודיע לנו שעלינו לטעון אותו מחדש.

שלושת המטעינים העיקריים הם מזון, אויר וכמובן – מנוחה ושינה. לכן, אם אתם סובלים מעייפות באופן כרוני, חישבו איזה משלושת המטעינים נחסך באופן כרוני מגופכם:

האם אתם נמנעים מאוכל מזין וצורכים במקומו אוכל דל ('דיאטטי') או מרעיל ('גאנק פוד')?

האם אתם נושמים באופן רדוד, מעשנים כבדים (אקטיבית או פאסיבית) ומבלים מעט מדי זמן באוויר הצח?

וחשוב חשוב – מהו היחס בין היקף ועוצמת הפעילות שלכם (פיזית ומנטאלית) לבין היקף ואיכות המנוחה והשינה שלכם?

אם אחד או יותר משלושת המרכיבים שציינתי נחסך מגופכם לאורך זמן, שום דבר לא יעזור לכם מלבד שינוי כזה או אחר באורח החיים.

הגוף מוכרח לקבל אויר נקי יותר, מזון מזין יותר, ומנוחה מספקת. זאת אמת שאי אפשר להתחמק ממנה. אמנם, לכולנו מוכרים סוגי מזון ומשקה שונים הפועלים כמעוררים, והעייפים מבינינו נוטים לצרוך אותם בכמויות בניסיון לפתור את אי הנוחות שמצבם מעורר (פגיעה בתפקוד, בערנות וכו'). אני מדבר על קפה, ממתקים וסוגי משקאות המעידים על עצמם שהם מעניקים מרץ. כל מי שמשתמש במוצרים אלה לאורך זמן מתאכזב לגלות שהם אינם עוזרים באמת, ושהשפעתם קצרת הטווח לא מרפאת את העייפות אלא מסווה אותה, במקרה הטוב. בכל מקרה מדובר בסוג של ניצול לרעה של הגוף ולא בגישה שמכבדת אותו. עייפות לא רובצת עלינו סתם. היא מספרת לנו משהו, ומוטב שנטה לה אוזן.

במאמר זה אתרכז במטעין התזונתי. יש בגופנו מערכות שמטרתן לפגוש את המזון שהחדרנו ולהפוך אותו לאנרגיה (צ'י), דם ונוזלי גוף, ולנקז את השאריות. אם המזון איכותי, נהנה מאנרגיה שופעת ומדם נקי. אם המזון דל או 'אוכל-זבל', תתקשה המערכת להפיק ממנו את המיטב. לאורך זמן התוצאה תהיה יצור של אנרגיה דלה, דם עכור ולא פחות חשוב – הצטברות של חומרי פסולת המתגבשת למה שמכונה ברפואה הסינית 'לחות' או 'ליחה'.

לחות/ליחה היא קודם כל תדר אנרגטי, בעל טבע כבד, מנומנם, איטי ותוקע. רבים מהסובלים מעייפות כרונית סובלים בעצם מהצטברות של לחות/ליחה. לאותו תדר אנרגטי יש גם ביטויים פיזיים כמו:

•  רקמת שומן וצלוליט
•  שומנים בדם
•  הפרשות וגינאליות
•  פטריות שונות
•  חשקים למזונות מתוקים ושמנוניים, ועוד.

תזונה דלה הופכת אותנו (בעיקר את הבנות) לבעלי דם חלש, מה שמוביל, יחד עם תחושת העייפות עצמה, לסימפטומים כמו סחרחורות, דפיקות לב מואצות, חיוורון, עצירות, ווסת מצומצמת, יובש בעור, שיער מתפצל וציפורניים שבירות.

אלה מאתנו שהצ'י שלהם נפגע יותר מכל ירגישו, בנוסף על העייפות, פגיעה בריכוז ובזיכרון, רפיון שרירים, חשק מוגבר לטעם המתוק, יציאות רכות ולעיתים אף צניחות של רקמות כגון טחורים והרניה ('קילה'). חוסר צ'י וחוסר דם נגרמים בעיקר מתזונה דלה הן מבחינת כמות והן מבחינת איכות.

בקליניקה שלי אני פוגש מצבים כאלה אצל אנשים המנסים להרזות באמצעות ויתור על ארוחות, או אכילת מלפפון ופריכית כמנה עיקרית.

אני מכיר אנשים שהשמינו מזה: אם הגוף לא מקבל את מה שהוא צריך מערכותיו כושלות, ולחות/ליחה מתחילה להצטבר בתוכו, ששומן הוא אחד מביטוייה הבולטים.

יש גם עייפות שנוצרה עקב הצטברות של רעלים בגוף. במזון המתועש של היום ישנם חומרים רבים (צבעי מאכל, חומרי שימור, זיהום ועוד) שהגוף לא רק שאינו ניזון מהם, אלא עליו להשקיע אנרגיה בטיהורם. ככל שהמזון מתרחק מהטבעי והפשוט כך נוטים יותר רעלים להצטבר בגוף. גם צריכה מופרזת של מזון מתובל ועשיר מדי עשויה ליצור בגוף, לאורך זמן, סוג של רעילות (זהו מצב מתקדם של לחות/ליחה יחד עם חום פנימי). אם בנוסף לעייפות אתם נוטים לסבול מאלרגיות, דלקות שונות, בעיות עיכול מתמשכות וכאבים כרוניים, יתכן וזה המצב אצלכם.

במקרה זה חשוב במיוחד להמעיט במזון מן החי, שומנים, סוכר לבן וקמח לבן, מזונות חריפים ומתובלים ואלכוהול. ארטישוק, אגב, הוא צמח מצוין לנטרול רעילות והורדת כולסטרול.

כשאני משוחח עם מטופליי על הקשר בין תזונה לעייפות הם מרבים להתלונן על כך שהאכילה עצמה גורמת להם פעמים רבות לעייפות קשה. הם נכנסים למן מעגל קסמים כשהם מונעים מעצמם לאכול כמו שצריך וחיים בעצם על חטיפים. בואו נבחן את המצב הזה: כמו שכל משקיע יאמר לכם, צריך להשקיע כסף כדי לעשות כסף. כך גם בגוף. הוא משקיע צ'י ודם בתהליך העיכול, על מנת להפיק צ'י ודם נוספים מהמזון. אם המזון דל, הגוף בזבז משאבים לחינם. אם המזון עשיר בשומן ובחומרים מכבידים, על הגוף להשקיע כמויות רבות במיוחד, ולאורך זמן מאגריו מתדלדלים. אם הגעתם למצב שבו אכילה מעייפת אתכם, אני מציע לכם באמת לבחון מה ואיך אתם אוכלים, ואם אין לכם מושג – לפנות לאיש מקצוע. בכל מקרה השתדלו להקפיד שלא לאכול מזונות קרים ובלתי מבושלים (כמו מעדני חלב וסלטים קרים, למשל) מצד אחד, ולא לאכול תבשילים כבדים ומתובלים מדי (חמין למשל) מצד שני, כדי שלא להכביד על המערכת.

הרפואה הסינית מעניקה מספר מדדים למזונות, שהעיקריים בהם הם טעם וכיוון. כל טעם פונה למערכת גוף שונה ומתמקד בה. לגביי הכיוון – למזונות שונים יש יכולות לגרום לאנרגיה שלנו להתרומם או לשקוע, להתמרכז או להתפשט.

הטעם שמחזק את המערכת מייצרת הצ'י והדם בגופנו הוא המתוק. כולנו מכירים את ההשפעה המעוררת (גם אם קצרת הטווח) של קוביית שוקולד. אבל המתוק האמיתי, הבריא, הוא מתוק מעודן המצוי בדגנים, זרעים, קטניות, ירקות מסוימים וחלבון מן החי. הוא נחשב למשרה הרמוניה, מחזק ומרגיע.

הכיוון האנרגטי הרצוי לסובלים מעייפות הוא כלפי מעלה. מזון מעלה אנרגיה נוטה להיות חריף בטעמו והוא יכול לטפל, בנוסף לעייפות עצמה, גם בתחושות 'יורדות' כגון דיכאון, שלשול, טחורים וכו'. בספרו המעולה 'אמנות הריפוי בתזונה סינית', מציין אורון אופק מאכלים רבים כמחזקי אנרגיה. אתן כאן מספר דוגמאות בהתייחסות לעייפות בסיסית וכללית:

•  דגנים מבושלים היטב או בצורת דייסה, משיבולת שועל, אורז מתוק, כוסמת, קינואה ותירס (אני מרבה לאכול דייסת שיבולת שועל עם מולסה וקינמון. יאמי.)
•  ירקות עשירים בפחמימות כגון גזר, בטטה, דלעת, שעועית ירוקה, אפונה וסלק אדום
•  ירקות ותבלינים חריפים כגון בצל, ג'ינג'ר, קינמון, שום, אגוז מוסקט ובזיליקום
•  מעט בשר מבושל
•  מעט מוצרי חלב מוחמצים כגון יוגורט, לבנה וקוטג', אותם רצוי לאכול בשילוב ירקות ותבלינים חריפים
•  מעט מזון מתוק כמו מולסה, לפתן פירות מבושלים או מאודים, תאנים, תמרים, קוקוס, ליצ'י.
•  ניתן ללעוס מדי פעם חתיכות של ג'ינג'ר מתובל במעט סוכר חום. ניתן להשיג בחנויות מזון דוגמת 'דרך האוכל'. השילוב של החריף והמתוק בהחלט מעורר!

על מנת להעניק למערכת את התנאים האידיאליים לעיכול שליו, יעיל ומשרה אנרגיה, יש לאכול בנחת, ללעוס המון, להתרכז באוכל ובאכילה ולא בהסחות דעת כגון קריאת עיתון, צפייה בטלוויזיה, או ניהול ויכוחים.

קפה הוא משקה טעים מאוד ואופנתי מאוד, ויכולתו לפוגג עייפות אינה מוטלת בספק. יחד עם זאת הוא גם נוטה ליצור תחושת אי שקט, הוא מעודד 'בריחת סידן', מעלה את חומציות הקיבה ונאמר שהפקתו כרוכה בשימוש בכימיקלים לא ידידותיים.

מבחינה סינית הקפה חומס כוחות ממאגרים שאמורים לספק אנרגיה עשירה ודחוסה לתהליכים עמוקים בגוף (שמה ג'ינג והיא אחראית בין היתר על קצב ההזדקנות שלנו) ובזמן שהוא מעניק לנו אשראי מיידי של אנרגיה, הוא בעצם מדלדל אותנו ממשאבים יקרי מציאות מבלי שנבחין, ובכך מעודד עייפות הכרונית.

אני לא חושב שיש באמת בעיה עם לגימת כוס קפה של בוקר (למרות שאישית נגמלתי מן ההרגל הזה), אבל שתיית קפה סדרתית במהלך היום היא אקט בהחלט לא בריא. התחליף עליו אני ממליץ הוא שתיית תה ירוק, כפי שנהוג באסיה מזה אלפי שנים. התה הירוק מעורר מבלי להמריץ יתר על המידה ויש לו תכונות נוגדות סרטן/חיידקים/וירוסים/פטריות שאין להתעלם מהן.

הקפידו לאכול לפחות שלוש ארוחות ביום. לקבלת תפריט המתאים לכם אתם יכולים לפנות למטפלים מתחום הרפואה הסינית, הנטורופתיה והתזונה הקלינית. אתם מוזמנים גם לעיין במאמר שכתבתי כאן בנוגע לארוחת הבוקר – הנחשבת לחשובה מבין הארוחות לכל אחד, ובעיקר אלה הסובלים מעייפות.

הקפדה על מנוחה מספקת, נשימה מספקת של אויר צח (ולא רק אויר מזגנים, אגזוזים וסיגריות) וכמובן תזונה מספקת והולמת, היא הצעד הראשון והמכריע בריפוי תופעת העייפות.

אם המצב מתמשך ואינו משתפר כתוצאה מההמלצות שהענקתי כאן, יהיה נבון מצדכם לפנות לטיפולו של איש מקצוע. אקופונקטורה, שיאצו וצמחי מרפא הם כלים יעילים ביותר לריפוי הפרעות שונות, ועייפות בכללן.

כל טוב

אורי אלישר

אורי אלישר Dip. Ac. Herbs הוא מורה ומטפל ברפואה סינית ושיאצו, ראש מגמה במכללה האקדמית בוינגייט, כותב ומרצה בתחומי בריאות, איכות חיים והתפתחות אישית. מטפל במרפאת אלישר, סוקולוב 40 קומה 1, רמת השרון.